לא ננטוש אותם

מרסי בת ה-5, חיה במשפחה עניה בכפר באוגנדה. משפחה חסרת כל. למרסי שלושה אחים גדולים ושתי אחיות קטנות. מרסי לומדת בגן הילדים "נצרת" שהקימה עמותת טופז באוגנדה לפני עשר שנים. מרסי זוכה שם  לחוויית ילדות טובה, היא לומדת, משחקת, נאהבת, ובעיקר זוכה לשתי ארוחות מזינות ליום.

 שמחת החיים שהיא מפיצה ממיסה את לבם של מחנכיה, שמחזירים לה המון חום ואהבה.

אמה של מרסי, אליזבת, היא אם חד הורית אשר מייצרת סלסלות קש. היא חלק מקבוצה של למעלה ממאה נשים כפריות המועסקות בתכנית "מירמבה" תכנית לסחר הוגן של עמותת טופז. הסלסלות נמכרות בארץ וברחבי העולם.

כל זה היה נכון עד ליום חמישי האחרון,

מגפת הקורונה העולמית כבר לא פוסחת על אפריקה.

בפקודת נשיא אוגנדה כל מוסדות החינוך נסגרים.

ייצור הסלסלות, עזר לאליזבת לפרנס את משפחתה.

גן הילדים נצרת הגן על ילדיה.

עכשיו, כל זה נפסק.

ולאליזבת אין כסף להאכיל את ילדיה.

מרסי, אחייה ואחיותיה עלולים לגווע ברעב בימים הקרובים.

הם ועוד מאות אלפי ילדים באוגנדה.

כמו מרסי ומשפחתה יש למעלה מ-20 מיליון

ילדים עניים באוגנדה. זה הסיפור כולו,

וחובתנו לעזור לילדים האלה. לפחות לחלקם הקטן.

מזה 15 שנים עמותות טופז, ברית עולם וליטל לייט מטפלות באנשים העניים ביותר באפריקה

קרוב לעשרת אלפים ילדים קיבלו או מקבלים את עזרתנו . אלה הילדים שאנו בעמותת טופז וכישראלים מחויבים אליהם. הילדים האלה יגוועו ברעב אם לא נסייע. אנו מבקשים את עזרכתם, להעמיד לרשות כל ילד דולר וחצי ליום – לאוכל וטיפול רפואי בסיסי.

אנו יודעים שלא נוכל להציל את כולם, אבל זו חובתנו לעשות כל שביכולתנו לעזור לאותם ילדים שאנו מכירים. מטרת הקמפיין הינה לגייס כרגע די כסף להאכיל ולטפל בילדים לחודש ימים לפחות. משם נמשיך הלאה. אנו זקוקים לעזרתכם, כל תרומה תציל ילד.

חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, אמר בספרו "אלטנוילנד": 

" חובה עלינו כיהודים (כישראלים)

לסייע לילדי אפריקה הנדכאים"

לא ננטוש אותם.

בזכות תרומתכם שותפינו באוגנדה

ידאגו למזון ולכל הצרכים של הילדים.