“טופז לחברה האזרחית” פועלת במרחב החברתי והציבורי על מנת להבטיח כי החברה הישראלית על מכלול מוסדותיה, ארגוניה ואפשרויותיה תעניק שירותים חברתיים, חינוכיים ותרבותיים ואזרחיים איכותיים ושיווינים לכל אזרחיה. טופז מאמינה כי על החברה הישראלית להיות חברה ערה ורגישה גם לצרכים ובעיות גלובליות ואוניברסליות. חברה ששומרת ומקדמת את זכויותיו האזרחיות, החברתיות והתרבותיות של כל אדם וכל אזרח. חברה רותמת, נרתמת ותורמת.

טופז מקדמת את מטרותיה ומממשת את ערכיה באמצעות מודל ייחודי של יזמות וחדשנות חברתית, שבמסגרתו מפותחים מגוון רחב של תכניות ומיזמים, הן מיזמי תשתית והן מיזמי שרות. מודל זה מרחיב ומבסס את החברה האזרחית בישראל באמצעות רתימת קבוצות מנהיגות מתנדבות לצד מתנדבי שטח במיזמיה המגוונים.

רוצה להתנדב

It's not how much we give but how much love we put into giving

Mother Theresa

מדגם תוכניות מובילות בטופז

למען ילדים והורים גרושים

בין לבין הוא מיזם חברתי שמטרתו לסייע לילדים ומשפחות שחוו פרידה או גירושין להתמודד עם השינוי בחייהם, לצמוח ולהתחזק מתוכו.
בין לבין מציע תמיכה, ליווי והדרכה ושואף ליצירת סביבה אכפתית וקהילה תומכת.
ב-2019 נפתחו שני מרכזים ראשונים בישראל (בחולון ובמועצה האיזורית חוף השרון ובשיתוף עימן), בהם ניתנים שירותי ייעוץ, טיפול, גישור ותמיכה רגשית וחברתית.

תקווה. אושר. חופש.

הספינה החברתית הראשונה בישראל – של עמותת טופז ומיזם מפרשים – הגיעה לאחר שיט של חודשיים מהולנד ועגנה היום בצהרים במרינה בהרצליה.
חסר עוד מימון אבל אבן הדרך הראשונה מאחורינו.
בהצלחה לכל היזמים והשותפים והחזון: 5 ספינות שכאלה ב6 שנים הבאות כשמדינת ישראל שותפה להפעלתן עבור אוכלוסיות מוחלשות בניצול משאב הים לטיפול בהן ולטיפוחן.

סחר הוגן

כשסיימה תמר אלקובי את השירות הלאומי, היא החליטה לא לצאת לטיול מסביב לעולם, כמקובל בקרב בני גילה, אלא להשתתף במיזם התנדבותי באפריקה. זה אמור היה להימשך שלושה חודשים בלבד, אבל קיבל תפנית לא צפויה כשאלקובי פיתחה מיזם חברתי ללא מטרות רווח, המאפשר רכישה של תכשיטים שהוכנו על ידי נשים משכונות עוני באוגנדה.

“אלה נשים מכל הגילאים, מ-18 עד 100”, מספרת אלקובי, “רובן חד-הוריות, וביניהן פליטות מלחמה, אלמנות, מובטלות, חסרות השכלה, חולות איידס – כולן חוות מלחמת הישרדות יומיומית. אנחנו דיברנו אנגלית, והן דיברו רק לוגנדית, השפה המקומית, כך שתקשרנו בעיקר באמצעות ריקוד, תנועה ויצירה. כל פגישה איתן הייתה מלווה בחיבוקים, בשמחה ובריקודים. נדהמנו מהצניעות המאפיינת את חייהן ואת ביתן: כל מה שיש להן זה כיסא, מיטה, שולחן וחיוך. אלה נשים שאין להן יותר מדי, אבל יש להן הכל. הן שמחות בחלקן ובעלות יכולת נתינה, למרות המחסור”.